סדנת ג'אגלינג בשבילי

 

 

                       "אמור לי ואשכח, למד אותי ואזכור, שתף אותי ואלמד "

                                                                                                         בנג'מין פרנקלין

 

אין ספק שכיף לשבת מהצד ולצפות.

לצפות במישהו מרצה על תחום בו הוא מבין- זה כיף!

לצפות במישהו שר- זה כיף!

לצפות במישהו עובד קשה- לא נעים להגיד... אבל זה  לפעמים גם כיף!

אנחנו יושבים ברגוע, נוח לנו, אנחנו מסתכלים, נהנים, מפעם לפעם מוחאים כפיים, וסיימנו את תפקידנו.

 

אך האם מצפייה במישהו עושה משהו אפשר ללמוד?

אפשר בצורה חלקית: אפשר ללמוד ש (To learn that) אבל לא ללמוד ל (To learn how)...

לדוגמא: אני יכול להסביר שעל מנת לעשות ג'אגלינג עם שלושה כדורים צריך להחזיק שני כדורים ביד אחת, כדור ביד השניה, להתחיל לזרוק מהיד עם שני הכדורים כדור אחד לגובה קצת מעל הראש, ואז כשהוא בשיא הגובה לזרוק את הכדור השני, לתפוס את הכדור הראשון, ואז לזרוק את הכדור השלישי... וכך הלאה והלאה.

מה למדתם (במידה והבנתם את ההסבר המילולי וירטואלי הנ"ל) מהדוגמא שהבאתי כאן?

 

למדתם שבשביל לעשות ג'אגלינג עם שלושה כדורים צריך לעשות ככה וככה וככה.

אבל האם למדתם לעשות ג'אגלינג? מצטער חברים. לא.

 

בשביל ללמוד לעשות משהו צריך לנסות לעשות את אותו המשהו.

וזה מה שאני עושה בסדנת הג'אגלינג, מאפשר לאנשים להתנסות-לעשות-ללמוד.

האם זה קל?

זה יכול להיות קל, וזה יכול להיות קשה. החוכמה היא לדעת לאתגר את עצמך במידה.

כשאני חושב איך עובדת הלמידה בסדנת הג'אגלינג, אני מדמיין מדרגות.

לכל אחד יש את המדרגה עליה הוא דורך.

יש משתתפים שמנסים לקפוץ שלוש מדרגות בו זמנית, וכשהם נכשלים הם מתעצבים.

יש כאלו שנמצאים במדרגה נמוכה להם מדי.

 

התפקיד שלי בתור מנחה סדנת הג'אגלינג , הוא לזהות באיזו מדרגה המשתתף עומד,

לבדוק האם הוא עומד עליה בצורה יציבה,

ולאחר מכן להגיד לו איך לדרוך על המדרגה הבאה.

"ומתי מגיעים לסוף?" הסתכלו על התמונה:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תמונה יפה, נכון? גוגל צילם.

ראיתם את קצה המדרגות? קשה לראות מכאן אם יש בכלל קצה.

גם אני, שמתאמן כבר למעלה מ13 שנה, נמצא עדיין רחוק רחוק רחוק מקצה גבול היכולת ( אני במדרגה 54).

אבל שמעתי שכשמגיעים למדרגה האחרונה, אפשר לבנות מדרגה חדשה.

ובשלב הזה העולם מתחלק לשניים :

(דרמטי, אני יודע...)

 אלו שהידיעה כי גרם המדרגות הוא ארוך ארוך מדכאת אותם, כי בשביל מה להתחיל אם אף פעם לא נסיים...

ואלו שהידיעה שהדרך ארוכה ארוכה מרגשת אותם!

כי יש עוד המון מה ללמוד. ואם גם ככה לא נגיע לקצה, אפשר להתחיל להינות מהדרך.

 

                                           בואו להנות מהדרך, תתחילו לטפס!

                                                                   

                                                                                            חן מרגלית

 

 

 

 

 

Designed by Noa Steinberg