מאחורי הקלעים

סדנת ג'אגלינג בשבילי

"אמור לי ואשכח, למד אותי ואזכור, שתף אותי ואלמד "

בנג'מין פרנקלין

אין ספק שכיף לשבת מהצד ולצפות.

לצפות במישהו מרצה על תחום בו הוא מבין- זה כיף!

לצפות במישהו שר- זה כיף!

לצפות במישהו עובד קשה- לא נעים להגיד... אבל זה לפעמים גם כיף!

אנחנו יושבים ברגוע, נוח לנו, אנחנו מסתכלים, נהנים, מפעם לפעם מוחאים כפיים, וסיימנו את תפקידנו.

אך האם מצפייה במישהו עושה משהו אפשר ללמוד?

אפשר בצורה חלקית: אפשר ללמוד ש (To learn that) אבל לא ללמוד ל (To learn how)...

לדוגמא: אני יכול להסביר שעל מנת לעשות ג'אגלינג עם שלושה כדורים צריך להחזיק שני כדורים ביד אחת, כדור ביד השניה, להתחיל לזרוק מהיד עם שני הכדורים כדור אחד לגובה קצת מעל הראש, ואז כשהוא בשיא הגובה לזרוק את הכדור השני, לתפוס את הכדור הראשון, ואז לזרוק את הכדור השלישי... וכך הלאה והלאה.

מה למדתם (במידה והבנתם את ההסבר המילולי וירטואלי הנ"ל) מהדוגמא שהבאתי כאן?

למדתם שבשביל לעשות ג'אגלינג עם שלושה כדורים צריך לעשות ככה וככה וככה.

אבל האם למדתם לעשות ג'אגלינג? מצטער חברים. לא.

בשביל ללמוד לעשות משהו צריך לנסות לעשות את אותו המשהו.

וזה מה שאני עושה בסדנת הג'אגלינג, מאפשר לאנשים להתנסות-לעשות-ללמוד.

האם זה קל?

זה יכול להיות קל, וזה יכול להיות קשה. החוכמה היא לדעת לאתגר את עצמך במידה.

כשאני חושב איך עובדת הלמידה בסדנת הג'אגלינג, אני מדמיין מדרגות.

לכל אחד יש את המדרגה עליה הוא דורך.

יש משתתפים שמנסים לקפוץ שלוש מדרגות בו זמנית, וכשהם נכשלים הם מתעצבים.

יש כאלו שנמצאים במדרגה נמוכה להם מדי.

התפקיד שלי בתור מנחה סדנת הג'אגלינג , הוא לזהות באיזו מדרגה המשתתף עומד,