.png)
ללמוד בלי ציפיות
למה אנשים בוחרים להגיד, רגע לפני שמתחילה הסדנה, שהם ״לא טובים בזה״, או ש״יש להם ידיים שמאליות״? על פניו זו בעצם הסוואה של בקשה כלפיי, כלפי ״המורה״ - להיות סבלני איתם. אבל אני חושב שזה רק על פני השטח. בפועל מה שהם עושים זה להכין את עצמם (כביכול אותי, אבל בעצם את עצמם) לקראת כישלון.
אני לא מתנגד להנמכת ציפיות. יש משהו כיף בלהיות מופתע לטובה, נגיד כשהולכים לסרט. אבל בכל הקשור ביחס לעצמנו והיכולת שלנו ללמוד, אני מציע שבמקום להנמיך ציפיות או להעלות ציפיות, נפעל בלי ציפיות בכלל.
למה? זה פשוט מאוד:
אם אתם אומרים, בקול רם או בלב, שאתם ״גרועים בזה״, החלק בעצמכם שהולך לבצע את פעולת הלמידה, שומע. נפגעת החיוניות הדרושה לביצוע הפעולה, נוצר חוסר חשק שכזה…פלא שאתם לא מצליחים?
אם אתם אומרים, בקול רם או בשקט, שאתם ״טובים בזה״, אתם עלולים לנסות בכח. וכשמנסים בכח (מצליחים לדמיין את הפה הקפוץ?) - יווצר מתח בגוף - קשה להצליח.
אז מה כן? צריך לנסות לחזור למיינדסט של הלומדים האולטימטיבים - פעוטות.
הנה בן השנה מנסה ללכת את צעדיו הראשונים.ֿ
אם הוא לא מצליח, הוא לא מפסיק כי הוא ״לא טוב בדברים האלו״, וממשיך לזחול עד הגיעו לגיל 34…
הוא פשוט מנסה שוב.
הוא רוצה ללכת, אין ספק.
הוא עושה את הנסיונות הראשונים מתוך סקרנות - איך זה מרגיש ללכת?
הוא מסתכל איך הגדולים עושים את זה.
אולי מסתייע באיזה מבוגר שיחזיק לו את הידיים ויוביל אותו צעד אחד צעד,
אבל הוא לא פונה אליו ואומר לו ״שומע אבא? אני לא טוב בדברים האלו! אתה מבזבז את הזמן שלך איתי״,
הוא מתמסר לנסיונות, הוא לא מנסה לתת לעצמו ציון עליהם…
ואתם יודעים איך זה מסתיים, נכון? במוקדם או במאוחר…הוא הולך!
אז במקום לנסות לחזות מה הולך לקרות, אפשר פשוט לנסות.
במקום להתרכז בביקורת (אני תותחית! אני גרועה! זה היה טוב! זה היה גרוע!) ננסה רק לשים לב למה קרה (הכדור השני היה נמוך מהראשון, וקצת הלך קדימה), השינוי יגיע, וככל שנתמסר למה שקורה בפועל, במקום בשיפוט שלנו כלפי מי אנחנו, הוא גם יגיע מהר יותר.