top of page
סדנת בועות סבון ענקיות בול

ללמד את אותו התרגיל, עשר שנים

WhatsApp Image 2023-07-05 at 14.31.51.jpeg

30 אלף? 40 אלף?  אולי קצת יותר...

זוהי התוצאה של חישוב המפית שעשיתי כרגע, בו חישבתי כמה אנשים למדו ממני איך לעשות ג'אגלינג עם שלושה כדורים.

רופאים. מנהלי בתי ספר. ספורטאים. הייטקיסטים. ערבים. יהודים. חרדים. פליטים מסוריה. 

לימדתי בפנטומימה, לימדתי באנגלית - ערבית - עברית.

לימדתי ספונטנית אנשים שראו אותי מתאמן, לימדתי חברים באיזה ערב, לימדתי בסדנאות גיבוש לצוות שהזמינו מולי שנה מראש. 

 

ואני נשבע בקרח שנמס במיץ התפוזים שבכוס הזכוכית שליד המחשב שבבית הקפה שבו אני כותב עכשיו את המילים האלו, שאני בכיף מלמד עכשיו עוד 30 אלף לעשות ג'אגלינג.

ונשאלת השאלה, שרק לאחרונה צפה בתוכי התשובה לה, איך זה שלא נמאס לי?

איך זה שאני מגיע לסדנאות עדיין סקרן?

איך זה שאני עדיין באמת ובתמים מתלהב תוך כדי סדנת הג'אגלינג?

מה יש בדבר הזה, בללמוד לעשות ג'אגלינג, שאני כל כך נהנה להיות עד לו?

נתחיל מזה שג'אגלינג זו לא אהבת חיי ואני לא חושב שכל בן אדם צריך לעשות ג'אגלינג כל יום לפחות עשר דקות. אני אמנם מאוד אוהב לעשות ג'אגלינג, אני עדיין מתאמן מדי פעם, לפעמים גם שעות, אבל אם תקחו ממני את המיומנות הזו, אני אמשיך את חיי בסבבה, יש עוד המון דברים מגניבים ויפים בעולם.

על אף שתראו איזה יפה אני עושה ג'אגלינג עם 7 כדורים.

אז מה הסיפור? מה העניין בללמד שוב ושוב את אותו תרגיל הג'אגלינג הבסיסי?

הסיפור קשור למה שקורה כשלומדים לעשות ג'אגלינג. 

סדנת ג'אגלינג היא כמו אקסלרטור-מאיץ למידה. 

בטווח זמן של חצי דקה של למידת ג'אגלינג, הלומד יכול לחוות הצלחה, וכישלון, ובוסט לביטחון העצמי, וערעור, ושוב הצלחה, ושוב כישלון.

ואני עומד מול הבן אדם הזה, בן אדם שכביכול אני פוגש בפעם הראשונה, אבל בהרבה מובנים כבר פגשתי בסדנה אחרת בעבר. 

ואז הוא אומר לי "אני לא טוב בדברים האלה"

אבל אני בעצם מבין שהוא אומר לי "אני הולך לצאת מאיזור הנוחות שלי, זה לא פשוט לי"

ובגלל שבמובנים מסויימים כבר פגשתי אותו בג'ינגול אחר, אני לרוב יודע להגיד את הדבר הנכון שעוזר ללומד להשקיט את מילות הביקורת שרצות ללא שליטה, ולתת לגוף לעשות את שלו.

ואז יוצא שבעצם המהות של מה שאני עושה היא בכלל לא הג'אגלינג, הג'אגלינג זה רק הכלי שבעזרתו אני עד להתמסרות, התכנסות, התבוננות, ריכוז והתפתחות של אדם.

אני עד לתהליך קצר אך אינטנסיבי של התמודדות אישית. 

החיים של כל מי שמגיע לסדנה שלי משתנים ונהפכים טובים ומאושרים יותר, והכל בזכות זה שהם למדו לעשות ג'אגלינג. סתם! אני לא חי בסרט. 

מצד שני...

 

 

 

 

 

 

 

אני יודע שמי שמגיע לסדנה שלי לומד עוד משהו חוץ מ-"לעשות ג'אגלינג".

כי כשלומדים משהו, ובטח אם הוא משהו שדורש את תשומת הלב שלנו, את הגוף שלנו, את המאמץ הפיזי והמנטלי ולהתכופף להרים שוב ושוב, אז לומדים בצורה ישירה ואקטיבית, אם נרצה ואם לא, גם על מי אנחנו.

לראות מישהו מצליח לזרוק שלושה כדורים אחרי שלא היה מסוגל שעה קודם לכן, זה כיף גדול.

אבל לראות בעיניים של המשתתפים שמשהו קורה שם בפנים, שיש הבנה שמה שקרה כאן הוא לא רק טכני, זה כבר הכיף שגורם לי לרצות להמשיך ללמד עוד 30 אלף... לפחות!

WhatsApp Image 2023-07-05 at 15.16.15.png

DSC03721.jpg

קחו בחשבון שכבר אין לי זקן צרפתי

 

bottom of page