​הספירה לאחור

​

" זקנה אחת היתה בירושלים, זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם"

​

כך נפתח סיפורו של ש"י עגנון "תהילה", בו פוגש המספר באישה מבוגרת מאוד, המרבה בעשיית טוב וממעיטה במילים- ושמה תהילה.

המספר נופל בקסמה, ומבקש שתספר לו אודותיה. והיא משיבה לו במילים אלו:

​

" כשהייתי תינוקת, פטפטנית הייתי... היה זקן אחד בשכנותי. אמר לאותם שהיו שמחים על פטפוטי: חבל על תינוקת זו, אם היא מבזבזת על דבריה בילדותה, מה ישתייר לה לזקנתה? ...  לימים ירדתי לסוף דעתו של הזקן, שלא יוציא אדם בזמן מועט מה שנקצב לו לכל ימי חייו. הרגלתי עצמי לבדוק כל מלה אם צריכה שתיאמר ונהגתי קימוץ בדיבור... ועכשיו שנשתייר לי קומץ מלים אתה מבקש שאוציאן. אם אוציאן אני מקצרת את ימיי"

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

תהילה מסבירה את דיבורה הקמוץ באמונה שלכל אדם יש סך מילים מוקצבות לחייו, ומהרגע בו הוא מתחיל לדבר, מתקיימת ספירה לאחור, עד למילתו האחרונה ועמה- הסוף.

​

רעיון זה מתכתב עם תחושה חזקה שיש לי בכל הקשור ללמידה:

אני מאמין שלכל אדם, ביחס ל(כמעט) כל מיומנות, יש ספירה לאחור של טעויות אותן הוא צריך לבצע (להכשל) עד לשליטה במיומנות.

נתייחס לדוגמא למיומנות הנהיגה ברכב עם גיר ידני.

יהיו לפנינו שני התלמידים הצעירים- יפעת בת ה-19, ונאוריי בן ה- 18.5.

יפעת, מה לעשות, ניחנה ביכולות קורדינטיביות גבוהות, והגיעה היום בו היא נוהגת ללא עזרה, אחריי 29 שיעורים.  אם נתייחס לכלל המרכיבים של לימוד הנהיגה כאל תחום יחיד, במהלך השיעורים הללו היא ביצעה סה"כ 657 טעויות, ובהתנסות ה658 היא כבר לא טעתה, קרי- שלטה במיומנות והצליחה.

נאוריי לעומת זאת, היה זקוק לביצוע של 789 טעויות, ורק בהתנסות ה790 שלו, הגיע לשליטה בנסיעה ברכב. (אגב, שניהם לא עברו את הטסט הראשון... הם התרגשו מאוד).

יוצא מכך שכל טעות היא ספירה אחת אחורה אל עבר ההצלחה.

האומנם?

​

טעות טובה וטעות רעה

​

האם מספר הטעויות הוא מספר מוחלט כך שאין דילוגים או קיצורי דרך? אינני חושב.

תפיסה שגויה של הטכניקה אותה לומדים יכולה ליצור טעות חוזרת שאינה מקדמת לעבר השליטה במיומנות. כאן נכנס תפקידו של המנחה\המורה:

לזהות מתי טעות היא מסוג "טוב"- טעות שמקדמת אל עבר ההצלחה (טעות שהיא בלתי נמנעת, טעות שהיא חלק בתהליך הניסויי והטעייה)

אל מול טעות "רעה"- טעות שאינה מקדמת אל עבר ההצלחה

( טעות שלא שמים אליה לב, חוזרת על עצמה, שנוצרת בדרך כלל עקב תפיסה שגויה של הטכניקה).

אם לא יהיה על ידינו (או בתוכנו) מי שיצליח להצביע מתי אנחנו מתמודדים עם טעות טובה, אנחנו יכולים להשאר עם טעות רעה, והספירה לאחור תיעצר...

 

 

מספר המזל שלך

23? 171? 97?

האם לכל אדם ולכל מיומנות ניתן להצמיד מספר שכזה? בדר"כ כלל כן, לעיתים רחוקות לא.

ולדוגמא- קורס טיס.  האם כל מי שאינו מתקבל לקורס טייס, לא יכול להטיס מטוס? לא. ההבדל המרכזי* הוא בזמן ההכשרה- פרחי הטיס הם בעלי יכולות המאפשרות להם לרכוש את מיומנות ההטסה וכו' בזמן הקצר ביותר- דבר קריטי בהתחשב בעלויות הגבוהות של ההכשרה. אבל אין זה אומר שהם היחידים בעולם שיכולים בסופו של דבר לשלוט בכלי הטיס. עם זאת, ישנם מי שגם ההכשרה הארוכה ביותר לא תאפשר להם לשלוט בהטסת מטוס.

על אף שלעשות ג'אגלינג עם שלושה כדורים זו לא פעולה מורכבת כמו להטיס מטוס, בסדנאות הג'אגלינג שאני מנחה אני פוגש אנשים רבים אשר נוטים לשפוט את יכולותם ולקבוע את עתידם במהירות האור:

פעם אחד נפל להם כדור=> "אין לי קורדינציה"

הזריקה פגעה בי (במקום להגיע ליד שלהם)=> " אני לא טוב בדברים האלה"

התפקיד שלי הוא לנסות לשקף להם את האמת- האם יש להם יכולת\כשרון\קורדינציה בסיסית מתאימה שבסוף התהליך יצליחו לג'אנגל, או לא.

99.99% מהאנשים שפגשתי היו בעלי אותה יכולת, כאשר בערך 50% מתוכם היו מפסיקים אחרי הנסיון הראשון אם לא הייתי שם להצהיר ולהתחייב שזה אפשרי (כי הם כבר "יודעים" שאין להם קורדינציה...)

​

תהיות להמשך

חישבו על מיומנות שהייתם רוצים לרכוש.

נניח והייתי יכול להתקין לכם בטלפון אפליקציה שסופרת לאחורה את הטעויות שאתם חייבים לבצע עד לשליטה במיומנות.

​

הייתם מתקינים?

​

​