.png)
מצטער,
אני לא יכול ללמד אתכם לעשות ג'אגלינג.
וזה לא שזה בגלל שאתם....
וזה גם לא בגלל שאני....
פשוט ככה זה.
החדשות הטובות הן שאתם יכולים ללמוד לעשות ג'אגלינג.
האם יש כאן סתירה? בואו נבדוק:
אני (המנחה\מורה\מדריך) יכול להסביר בנעימות,
יכול להדגים בבירור,
יכול לנסות ולעורר בכם השראה.
אבל ללמד לעשות ג'אגלינג?
אף אחד מעולם לא הצליח ללמד לעשות ג'אגלינג.
יותר מזה:
אף אחד - מעולם – לא לימד- כלום.
התפקיד שלי הוא לאפשר תנאים מתאימים ללמידה:
סביבה נעימה
כלים נוחים
סדר תרגילים נכון ומתאים לתלמיד
(מהפשוט למורכב, פירוק לתרגילי ביניים)
עידוד ברגעי קושי...
ועל אף שזו אחריות לא קטנה, וטיב הלמידה קשור באופן הדוק למרכיבים הללו,
כל אלו אינם תנאים מספיקים בשביל שתלמדו לעשות ג'אגלינג.
וכנראה שקלעתי לדעת גדולים כי גם גלילאו גליליי אמר
" אי אפשר ללמד אדם דבר. ניתן רק לעזור לו לגלות זאת מתוך עצמו "
להבנתי אין מדובר כאן על ניתוח ניו-אייג'י של מצב האדם, אלא על ההבנה הפשוטה, והיא:
ללמוד זו פעולה אקטיבית- של הלומד.
בסדנאות שאני מנחה אני פוגש שני סוגי תלמידים :
1. אלו שרוצים שילמדו אותם
2. אלו שרוצים ללמוד
אלו שרוצים שילמדו אותם נוטים להעניק תפקיד מרכזי מאוד לבעל הידע (במקרה זה, עבדכם הנאמן)- " תלמד אותי עם ארבעה כדורים", " תראה לי איך עושים עם שלושה".
ואלו שרוצים ללמוד שמים את עצמם במרכז התהליך, שואלים ומבקשים הסבר נקודתי כגון: "אני עושה נכון?" "מתי לזרוק את הכדור השני?".
במרבית התחומים, מי שרוצה ללמוד יכול ללמוד גם ללא מורה של ממש (על אף שישנן תחומים בהם מורה יכול להועיל עד מאוד)
אך מי שרוצה שילמדו אותו, גם אם יהיה תלמידו הרשמי של מאסטר גדול, לא יפסע צעד קדימה במסע הלמידה...
פשוט כי הוא עוד לא התחיל ללכת.
חן מרגלית