התשלום ההכרחי

אם רוצים ללמוד משהו באמת, חייבים לשלם. 

כסף? איך הגעתם לכסף? לא לא…

זה שכסף הוא לא תנאי מספיק ללמידה זה ברור, נכון?ֿ

הרי בטוח יצא לכם לשלם על קורס או ספר לימוד מבלי שלמדתם את התוכן, נכון?

והוא גם לא תנאי הכרחי… בטוח למדתם משהו בלי לשלם על כך… נגיד איך למדתם לדבר? 

ועדיין אני עומד על כך שאם רוצים ללמוד משהו, חייבים לשלם.

אמצעי התשלום הוא בכלל לא הכסף הרגיל,  קוראים למטבע תשומת לב.

(ידעתם שתשומה היא מילה נרדפת להשקעה, נכון?).

השקעה של תשומת הלב בלמידה מזכירה השקייה של צמח.

עדיפות מנות קטנות של השקייה, לאורך זמן, מאשר השקייה אחת גדולה. עדיף ללמוד שעתיים ביום למשך שבוע מאשר ארבע עשר שעות ביום אחד. אני ממש מחבב את המנגנון הטבעי הזה שיש לנו, כי הוא בעצם אומר - חביבי, אם זה באמת חשוב לך, תמשיך מחר ותראה איך אתה צומח יפה, אנחנו כאן לטווח הארוך…

דוגמה קלאסית שמראה איך תשומת הלב עושה את כל ההבדל כתוביות בסדרות. אם אתה רואה סדרה באנגלית  בלי כתוביות בעברית, האנגלית שלך תשתפר הרבה יותר מהר, כי תשומת הלב שלך מופנת לשפה המדוברת ולא לכתוביות. 

לפעמים בסדנאות משתתפים נכנסים למצב מנטלי חולמני שכזה, שהם אמנם פועלים אבל הם לא שמים לב למה שהם עושים. נגיד הם לומדים לג׳אנגל עם שני כדורים, והם זורקים בטעות אחד גבוה ואת השני נמוך. טעות נפוצה. הבעיה היא שבגלל שהם לא בתשומת לב והם עושים את אותה הטעות שוב ושוב, המבט שלהם מרחף איפה שהוא בחלל, והם מרגישים שזה אפילו נעים להם…ונוח... הם לא שמים לב למה שקורה, הם פשוט עושים. זה כביכול נשמע דווקא מצב טוב, לא? אני לא מזלזל ב״לעשות בלי לחשוב״, אבל אם אנחנו רוצים ללמוד, זה לא מספיק. רק כשנצא מהריחוף ונשים לב - נשים את הלב שלנו בכאן והעכשיו - אפשר יהיה לזהות את הטעויות, ורק אז הם יתוקנו (באופן טבעי).